על ההבדל בין צרכים ורצונות

מה זה אומר שהצרכים של הילדים תמיד מקבלים התייחסות? שהם תמיד יקבלו מה שהם רוצים?

התשובה הקצרה היא לא.

התשובה הארוכה היא שאתחיל מסיפור להמחשה, ואסביר בסוף.

*************************************

הלכנו לרופאת השיניים.

כבר כשחנינו הוא התחיל להגיד שהוא לא רוצה ללכת. לא בא לו.

בכניסה לבניין הוא כבר ממש לא מוכן להיכנס. מסרב בתוקף.

'אתה מפחד?'

'כן'

'אתה חושש שהיא תעשה לך משהו שיהיה לך כואב או לא נעים?'

'כן'

'אני אהיה איתך כל הזמן. לא אזוז לרגע, וגם אחזיק לך את היד'

'לא רוצה להיכנס..'

מבינה שאני לא שם. מנסה לגשת בכיוון אחר.

מתיישבת על המדרגות ומזמינה אותו לשבת לידי.

'אולי אתה גם חושש כי זאת הפעם הראשונה שלך פה ואתה לא יודע מה הולך לקרות שם בפנים?'

'כן..' הוא מרים אלי את העיניים ואני מרגישה שאני מתקרבת לנקודה.

'יעזור לך אם אני אגיד לך מה יקרה ומה תראה מהרגע שניכנס פה דרך הדלת הזאת?'

'כן', הוא אומר במבט של הקלה.

אני מתארת לו בפירוט את הכניסה לבניין, את הפעמון, את חדר ההמתנה של המרפאה מלא הצעצועים, מונה בפניו את כל הצעצועים שאני זוכרת מהביקור עם אחותו כמה ימים קודם לכן, את המסדרון שמוביל למרפאה, את הצבים שנאכיל בחצר. את הכסא החשמלי הגדול, ואת הרופאה, שתבקש לראות את השיניים שלו ולא תעשה שום דבר שהוא לא יסכים.

אנחנו יושבים עוד כמה דקות בשקט.

הוא נראה רגוע יותר. אני מושיטה לו יד, ואנחנו נכנסים פנימה יחד.

*************************************

והנה ההסבר:

הרצון שלו במקרה הזה היה ללכת הביתה ולא להיכנס לרופאה בכלל. אם הייתי נענית לרצון שלו, היינו הולכים הביתה. הוא אולי היה נרגע, אבל אני הייתי נותרת מתוסכלת מתוך הבנה שנצטרך לנסוע שוב לרופאת השיניים ביום אחר ושאולי עד אז זה רק יהיה מפחיד יותר ומאתגר יותר.

המפתח כאן היה להבין מה חשוב לו מבפנים, וזה שונה מהותית מהרצון שהוא מבטא על פני השטח. במקרה הזה מה שהיה חשוב לו היה לקבל תחושת בטחון. לדעת שהוא מוגן, לדעת מה הולך לקרות. וברגע שהבנתי את זה, יכולתי לתת לו מענה על הצורך הזה מבלי לוותר על הצורך שלי. כלומר הוא קיבל מענה לצורך מבלי לקבל את מה ש*רצה*.