אמא מובילה
תוכנית ליווי אישית
לצמוח להיות האמא שאת רוצה להיות באמת,
ולהרגיש יציבה, אסופה ומובילה גם כשהבית סוער
זה סיפור על שתי אמהות:
אמא אחת עומדת במטבח,
הילד שלה קורא מהסלון "אמאאא!!!"
ילדה שנייה מושכת לה בחולצה ומבקשת שתשחק איתה,
והיא עייפה, כבר על הקצה שלה.
היא מנסה להמשיך, להתאפק.
כאילו שלא נמאס לה.
עוד רגע,
עוד שנייה.
אבל זה מצטבר.
ופתאום יוצאת ממנה צעקה.
כזאת שמבהילה אפילו אותה.
וזה אפילו לא גורם להם להפסיק.
וכל מה שבא לה באותו רגע זה פשוט להיעלם.
אמא שנייה עומדת במטבח,
גם אצלה הילדים צועקים, תובעניים, לא מקשיבים.
והיא עייפה, אבל משהו בתוכה אחר.
היא עוצרת רגע, נושמת.
היא לא מגיבה מיד.
היא בוחרת איך להגיב.
זה לא תמיד מושלם,
אבל זה מרגיש לה נכון,
ומחובר לאמא שהיא רוצה להיות.
והילדים מגיבים אליה אחרת.
_edited.png)
שתי האמהות האלה הן את
שתיהן קיימות בכולנו.
אנחנו לא צריכות להפוך להיות מישהי אחרת כדי להיות האמהות שאנחנו רוצות להיות.
רק לתת יותר מקום לאמא השנייה הזאת, לגלות אותה, ולרכוש כלים מעשיים שיעזרו לנו לבחור בה ברגעים קשים.
תוכנית הליווי "אמא מובילה" נועדה בדיוק לזה -
לעזור לך להיות יותר האמא שאת רוצה להיות באמת.
כזאת שנשארת יציבה ובטוחה
גם כשהבית סוער.
כזאת שיודעת מה נכון לה,
ולא מתבלבלת מהרעש.
כזאת שמובילה -
גם ברגעים שפעם היית מאבדת שליטה.
כדי שתהיי עוגן של בטחון
שהילדים מרגישים אותו,
ורוצים להקשיב ולשתף פעולה.
בלי מאמץ.
זה לא קורה ברגע אחד.
זה מתחיל ברגעים קטנים שמצטברים.
ואז ברגע מסוים מסתכלים אחורה,
ורואים שמהו כבר מרגיש אחרת:
כדי להפוך את הרגעים האלה לשינוי ממשי שמחזיק לאורך זמן -
נעבוד בשיטת 6 אבני הדרך:
כל אבן דרך היא הבנה או מיומנות
שחשוב שתהיה לנו,
כדי להפוך את מלאכת ההורות
לפשוטה וזורמת יותר.
כשהקשר בינך לבין הילד מוחזק נכון,
שיתוף הפעולה וההקשבה כבר לא דורשים מאמץ
זה בדיוק מה שמתחיל לקרות
כשעובדים על זה נכון:
כדי שהדברים בבית יהיו פשוטים יותר, שיהיו שיתוף פעולה, הקשבה וזרימה - יש משהו אחד שעליו הכל נשען: הקשר בינך ובין הילד שלך. אבל זה לא מספיק שהקשר יהיה "טוב" או "קרוב". הוא צריך להיות מוחזק היטב. כי כשהקשר לא מוחזק, הכל נעשה קשה יותר: הילד לא מקשיב, מתנגד המון, ואנחנו צריכות להסביר כל דבר מלא פעמים, או לצעוק כדי שהוא יקשיב. וכשהקשר מוחזק - הכל נעשה פשוט יותר. הילד יותר פנוי ומסוגל לשתף פעולה להקשיב, להיענות. אפשר לדמיין את זה כמו חוט שמחבר בין הלב שלך ללב שלו - החוט הזה יכול להתרופף או להימתח. ובתור אמא, האחריות שלך היא להחזיק את החוט הזה, לשמור עליו מתוח במידה הנכונה, ולדעת איך ומתי לעשות את זה. יכול להיות שכבר למדת ממני על הטכניקה שנקראת "איסוף", שנועדה למתוח את החוט באופן יומיומי על ידי רגעים של חיבור מבלי שאנחנו מבקשות תמורה. בליווי האישי, נרחיב את התמונה, ואני אלמד אותך טכניקות נוספות שיעזרו לך לשמור על הקשר בינך ובין הילד שלך יציב, גם ברגעים מאתגרים. כשזה קורה, הכל מרגיש אחרת - פחות מאבקים וויכוחים, פחות הסברים אינסופיים, פחות מאמץ. יותר שיתוף פעולה, יותר הקשבה, ויותר שקט בבית.
כשההובלה שלך לא מבוססת על כוח,
אין יותר מאבקי כוח בבית
כשאנחנו מצליחות לא להיכנס למאבק
גם ברגעים קשים,
זה מה שקורה:
אחת התגובות הכי טבעיות שלנו כהורים, כשהילד לא מקשיב או חוצה גבול, היא להפעיל כוח. להרים קול, להתעקש, להיכנס למאבק. ולפעמים זה גם עובד. בטווח הקצר. אבל מתחת לפני השטח, בטווח הארוך, זה יוצר יותר התנגדות, יותר מאבקי שליטה, ויותר עייפות. בתהליך הליווי אנחנו לומדות משהו אחר: איך להוביל את הילד שלך ממקום יציב, ברור ובטוח, בלי להיכנס למאבק. זה לא אומר לוותר על גבולות. להיפך. זה אומר להציב גבולות ממקום שלא נשען על כוח, אלא על נוכחות, בהירות וביטחון. יש רגעים שבהם נשתמש בכוח כדי להגן, או כשיש גבול אדום. אבל ברוב הסיטואציות, אפשר אחרת. וכשזה קורה, משהו בבית משתנה. פחות מאבקי כוח, פחות התנגדויות, ויותר שיתוף פעולה.
כשאת רואה את הצרכים והרגשות
שמתחת להתנהגות,
התגובה שלך כבר לא אוטומטית
ויש לך יותר בחירה
הוא צועק, מתנגד, לא מקשיב, ובתוך שניות משהו אצלך מופעל. הגוף מתכווץ, המחשבות רצות בראש, והתגובה פשוט יוצאת. ואז זה נראה ככה: את כועסת, מבקשת שוב ושוב, הוא ממשיך בשלו, הטונים עולים. בתהליך הליווי אנחנו לומדות לעצור רגע ולראות את התמונה הרחבה. לא רק מה הוא עושה, אלא גם מה קורה מתחת. ולא רק אצלו, גם אצלך. אנחנו לומדות לזהות את הצרכים והרגשות שנמצאים מתחת להתנהגות. ולתת להם מילים. ואז במקום להגיב מתוך האוטומט, נפתח לנו מרחב של בחירה. ובמקום להרים את הקול, את עוצרת רגע. רואה שהוא מוצף, מרגישה גם את עצמך, ומגיבה אחרת. והילד שלך מגיב אחרת. כמות המאבקים יורדת משמעותית, יש יותר הקשבה, יותר חיבור. וכשזה קורה שוב ושוב, זה מה שבונה מערכת יחסים עמוקה, יציבה ובטוחה לשנים קדימה והילד שלך מתחיל לבנות בתוכו בטחון עצמי, וקול פנימי חדש. קול שמחובר לעצמו, שמבין מה הוא מרגיש, רואה אותו בעין טובה, ויודע לבטא את עצמו.
כשאת רואה מה באמת אפשרי
עבור הילד שלך עכשיו,
הרבה מהקושי פשוט נעלם
לפעמים זה נראה כאילו הוא פשוט לא מקשיב. את מבקשת ממנו להתלבש, שוב ושוב, והוא מתעלם וממשיך לשחק. ובאיזשהו שלב זה כבר מרגיש כמו מאבק. אבל ברגע הזה, לא תמיד מדובר בזה שהוא “לא רוצה”. לפעמים יש פער בין מה שאת מצפה, לבין מה שבאמת אפשרי עבורו עכשיו. מנהל טוב יודע שכדי לייצר הצלחה, עליו להתאים את המשימות ליכולת של מי שמולו. הוא לא ייתן משימה גדולה מדי שתוביל לתסכול וכישלון, אלא יפרק, ידייק, ויבנה הצלחה צעד אחרי צעד. כשאת רואה מה באמת אפשרי לילד שלך עכשיו, את יכולה להוביל בצורה מדויקת יותר. אולי לפרק את הבקשה, אולי לעזור לו להתחיל, להיות שם איתו. כשאנחנו מפסיקות להילחם במה שלא עובד ופועלות עם מה שאפשרי, יש פחות מאבק. פחות חזרות אינסופיות על בקשות, פחות תסכול, יותר שיתוף פעולה, ויותר קרבה.
גבולות הם לא כלי חינוכי -
הם הדרך לשמור על מה שחשוב לנו באמת
כדי לאפשר צמיחה וקרבה
הרבה מאיתנו גדלנו על הרעיון שגבולות הם משהו שצריך “להציב” ו“לאכוף”. אבל גבולות בהורות הם לא קו שמפריד, כמו בין מדינות. אלא משהו שנועד להחזיק ולשמור. כמו גדר ששומרת על שתיל, כדי שיוכל לצ מוח בצורה הטובה ביותר. למשל - כשילד מתקשה לכבות מסך, גבול הוא לא עונש או מאבק, אלא דרך לשמור על מה שחשוב: על השינה שלו, על הרוגע בבית, ועל הקשר ביניכם. וכשגבול מוצב מהמקום הזה, הוא מרגיש אחרת. פחות כמו שליטה, ופחות כמו מאבק, ויותר כמו משהו יציב, ששומר ומאפשר. כשגבולות מגיעים מהמקום הזה, פתאום נעשה ברור יותר: מתי נכון להציב גבול, מתי אפשר לאפשר, ומתי פשוט לשחרר. ואיך לעשות את זה בצורה שמרגישה לך נכונה ואותנטית, ובצורה שמאפשרת יותר הקשבה ושיתוף פעולה.
כשאת נשארת יציבה גם כשקשה -
את הופכת לעוגן של בטחון,
והילד שלך נרגע מהר יותר
גם אחרי שלומדים, ומבינים, ומיישמים - עוד נכונו לנו רגעים קשים בהורות. רגעים שבהם את עייפה או מוצפת, או רגעים שבהם הילד שלך עובר משהו משלו. תקופות של קושי, התנהגויות מאתגרות שחוזרות, או כאלה שמופיעות פתאום. ימים שבהם שום דבר לא עובד, והכל מרגיש רגיש ונפיץ יותר. זה חלק מהורות. ההבדל האמיתי מתרחש לא כשאין רגעים כאלה, אלא כשמ ה שקורה בתוכך נשאר יציב ובטוח, גם כשהם מגיעים.
מה כולל הליווי ואיך הוא עובד בפועל?
-
8 מפגשים שבועיים (1:1 בזום)
נעבור יחד תהליך מעמיק, שמותאם אלייך אישית. אבני הדרך מספקות לנו את המבנה והסדר, אבל הדרך עצמה תותאם למה שקורה אצלך בבית ולמה שנכון לך.
נעבוד על סיטואציות אמיתיות מהיומיום שלך, ומשבוע לשבוע תרגישי יותר יציבות ובטחון בהורות שלך, וגם שהילד שלך מקשיב ונענה לך יותר בקלות
-
ליווי בווטסאפ בין המפגשים
בזמנים מוגדרים במהלך השבוע, כדי שלא תישארי לבד עם רגעים מאתגרים שעולים במהלך השבוע
-
הרצאות מוקלטות, ללא עלות נוספת
תקבלי גישה להרצאות מוקלטות שתוכלי לחזור אליהן בכל זמן, כדי להעמיק ולהבין את הדברים גם בין המפגשים.
כך שהפגישות שלנו יהיו ממוקדות ויעילות יותר, ותוכלי להמשיך להתקדם גם ביניהן. ההרצאות עוסקות בנושאים מגוונים, כמו גבולות, יחסים בין אחים, התקפי זעם, ועוד.
-
מפגשי לימוד קבוצתיים, ללא עלות נוספת
אני מקיימת מפגשי לימוד קבוצתיים בתשלום בנושאים שונים מדי חודש, בזום.
כל עוד את נמצאת בתהליך ליווי אישי, את מקבלת גישה למפגש ים האלה ללא עלות, כך שתוכלי להעמיק, לשאול, וללמוד גם מתהליכים של אמהות נוספות.
אם עדיין לא הצגתי את עצמי בפנייך
.jpg)
הי, אני אפרת אברמסון :)
מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית ובתקשורת מקרבת,
אמא לשלושה מתוקים מנשוא, מדענית וספרית חופשית.
שילוב די בלתי שגרתי שמדויק לי מאוד :)
כל מה שאני - נכנס גם לדרך שבה אני מלווה הורים.
השליחות שלי היא לעזור להורים לייצר יותר קרבה, יותר שיתוף פעולה ויותר שלווה בבית,
ולבסס הורות שהיא גם מובילה, גם קשובה, גם מקרבת וגם מהנה.